פרשת ויגש

 לשמור על הקשר>> 

פרשת ויגש

לפני שירד יעקב עם משפחתו למצרים, הוא שלח את יהודה לפניו על מנת שיבנה עבורו בית מדרש וישיבה שבהם ילמדו תורה.מדוע לא ביקש יעקב מיוסף, שכבר היה במצרים, לדאוג לו למקום תורה? למה היה צריך לשלוח דווקא את יהודה?יוסף והשבטים מסמלים שתי גישות ביחס לעולם. השבטים היו רועי צאן. בעבודתם הם היו מנותקים משאר האנשים בעולם. הם בחרו בעבודה זו כדי שיכולו להתמסר לעבוד את השם וללמוד תורה.יוסף, לעומת זאת, היה משנה למלך מצרים. בחייו הוא היה טרוד בענייני העולם ומעורה עם אנשים אחרים.באופן כללי יוסף היה בדרגה גבוהה משאר אחיו. למרות שהיה עסוק וטרוד בענייני העולם, הוא שמר על עצמו והיה צדיק וטהור. אך מבחינת לימוד התורה, אחיו היו בדרגה גבוהה יותר. בגלל שעיסוקם היה רק בתורה, הם הגיעו לדרגה גבוהה יותר בלימוד התורה. לכן שלח יעקב דווקא את יהודה ולא את יוסף.ומה זה מלמד אותנו? בחיים שלנו אנחנו טרודים ועסוקים כל היום בענייני העולם, וכמו יוסף אנחנו צריכים לשמור על עצמנו ועל הקשר שלנו עם אלוקים. יחד עם זאת, עלינו לדעת, שהעם היהודי מתבסס על לימוד התורה, ובשל כך ישנם יהודים שכל עיסוקם הוא אך ורק בלימוד התורה.

(ע"פ לקוטי שיחות ג, עמ' 827)

דברי תורה

לעילוי נשמת 

יעיש אוחנה ז"ל

בן אסתר ושלמה ע"ה

יוסף אסדו ז"ל בן מסעודה וחנניה ע"ה

עם של עֲרֵבִים>> 

פרשת ויגש

כאשר ניגש יהודה אל יוסף על מנת להציל את בנימין, הוא מסביר בתוך דבריו מדוע הוא מתמסר לעניין זה יותר מכל אחיו: "כי עבדך ערב את הנער". בדיוק באותה לשון שבה שכנע יהודה את יעקב לשלוח את בנימין "אנוכי אערבנו" – לשון ערבות.מיהודה אנחנו למדים את רעיון הערבות בין כל בני עם ישראל, כפי שאמרו חז"ל: "כל ישראל ערבין זה בזה". כל יהודי ערב לרעהו, עד לדרגה העליונה ביותר בערבות - שהוא עומד במקומו ממש. עם ישראל נמשל לגוף אחד, שמורכב מאיברים רבים. את האחדות שבין כל האיברים אפשר להציג בכמה אפשרויות - הראשונה: כל איבר תורם לשלמותו של הגוף ובלעדיו אין הגוף שלם. השנייה: כל איבר תורם לא רק לשלמות הכללית של הגוף, אלא גם לשלמותו של כל איבר אחר. לדוגמה, הראש אינו יכול להגיע למקום אחר בלא הרגל ולכן הרגל תורמת לראש.בדרגות אלו מורגשת מעלתו הייחודית של כל איבר, אולם, ישנה דרגה עליונה עוד יותר - שכל איבר מרגיש שעיקר מציאותו אינה בתכונותיו הייחודיות, אלא בהיותו חלק מגוף האדם.כך גם בעם ישראל: ישנה אחדות הנובעת מכך שכל יהודי יחיד תורם לשלמות הכללית של העם. ישנה אחדות המבוססת על התרומה הייחודית של כל פרט לכל הפרטים האחרים בעם. וישנה אחדות שלישית ועליונה יותר, שבה מרגיש כל יהודי כי הוא חלק מכללות המציאות של עם ישראל, ומבחינה זו אין שום הבדל בין יהודי אחד לשני.

(ע"פ לקוטי שיחות ל, עמ' 215)